תיקי ולוטיקס, חלק 5: החזרה

החזרה

ב-3 ביוני 2026 נשאה המדור הכלכלי של מעריב את הבשורה הטובה, תחת שמו של אריאל פייגלין:

המייסד הזרים 11 מיליון שקל — סטארטאפ הסייבר ניצל מפשיטת רגל

ולוטיקס, כך דווח, “הצליחה להימנע מהליך חדלות פירעון”, לאחר שמייסד החברה והמנכ"ל ד"ר עדי הוד “הזרים מכספו האישי יותר מ-11 מיליון שקל” והגיע להסדר עם עובדים לשעבר. בית המשפט סגר את התיק ומחק את הבקשה. משקיע חדש — יזם “שמרכז את פעילותו בסינגפור” ובעל “רקע במספר חברות תוכנה וגיימינג” — עומד לממן את הפעילות. הוקם צוות הבראה. ד"ר הוד צוטט ישירות:

“יזמות אמיתית לא נבחנת רק ברגעי הצלחה, אלא בעיקר ביכולת לעמוד בחזית בזמן משבר. בחרתי לא לוותר, לקחת אחריות, לפעול להסדרת ההתחייבויות של החברה ולשמור על עתידה של Velotix גם ברגעים המורכבים ביותר.”

זהו תיאור מרגש. הוא גם, משורתו הראשונה ועד אחרונה, של החברה עצמה — שם כותב יחיד, ציטוט של מייסד, “צוות הבראה” נקוב בשם, ומשקיע עתידי שאיש אינו מוזמן לנקוב בשמו. הקורא שעקב אחר ארבעת החלקים הקודמים של הסדרה הזו עשוי למצוא עניין בפער שבין הסיפור לבין התיעוד.

איך זה פורסם

הכתבה התפרסמה ב-3 ביוני 2026 במדור הכלכלה של מעריב, כלכלה בארץ, תחת שמו של אריאל פייגלין. היא אינה מסומנת כתוכן ממומן: נתוני העמוד עצמם מציינים isSponsored: false, והיא נטולת כל סימון “תוכן שיווקי” כדוגמת זה שליווה, בחלק 3, את עמוד כלכליX שקידם בדיוק את אותו סבב אנג’לים. היא פורסמה ככתבה חדשותית.

את שהיא מדווחת, היא מדווחת על פי גרסת החברה. המקור הנקוב היחיד הוא ד"ר הוד, והציטוט היחיד הוא שלו. אין בה תגובה משלושה-עשר העותרים או מבא-כוחם, מהספקים שתבעו, או ממשרד העבודה שמצא את שבע ההפרות — הצדדים שמעברו השני של ה"הסדר" שהכתבה מתארת. אחת-עשרה מיליון השקלים, המשקיע האלמוני, סגירת התיק: כל אחד מהם מובא כפי שהחברה מביאה אותו.

זהו הקשר, לא האשמה. פייגלין הוא כתב הכלכלה של מעריב — לפי הפרופיל שלו עצמו כלכלן בהכשרתו, המסקר מאקרו-כלכלה, שוק ההון, תקציב המדינה וחדשנות פיננסית. הודעה ארוזה — ציטוט של מייסד, צוות הבראה נקוב בשם, משקיע שעוד יבוא — נוחתת ברכות רבה יותר על שולחן כלכלה כללי מאשר על כתבת בתי הדין לעבודה שהפיקה את הדיווח המקורי. הכתבה ב-TheMarker שפתחה את הסדרה הזו נשענה על עתירה לבית המשפט. זו של מעריב נקראת כאילו נשענה על הודעה לעיתונות.

מה שהסיפור אינו מזכיר

הכתבה במעריב משתרעת על כמה מאות מילים. בהן, ולוטיקס היא חברה שנקלעה ל"משבר תזרימי", נפרדה מחלק מעובדיה, וכעת מתייצבת בידו היציבה של מייסד שחופר בכיסו שלו.

היא אינה מזכירה את ממצא משרד העבודה, חמישה שבועות לפני קמפיין האנג’לים, לפיו ולוטיקס הפרה שבעה חוקי עבודה נפרדים. היא אינה מזכירה כי החברה ניכתה הפרשות פנסיה משכר העובדים ולא העבירה אותן לקרנות — התנהלות שעל פי הדין הישראלי עשויה להוות גזל פלילי. היא אינה מזכירה את סבב האנג’לים מינואר 2026, שנמכר ל-35 משקיעים ב-100,000 שקל לראש, או את הפלטפורמה בעלת הרישיון מרשות ניירות ערך שהפיצה אותו, או את הטענה — שהופצה באותו קמפיין — לפיה ד"ר הוד “רשם אקזיטים ביותר מ-100 מיליון דולר”. היא אינה מזכירה את הודעת ה-DMCA שהוגשה מצ’יטגונג, שציטטה כתבה לא קשורה על שר אוצר לשעבר, וניסתה להסיר את חלק 1.

לסיפור חזרה מותר להשמיט. לקורא מותר להבחין בהשמטות.

“כספו האישי”

מספר הכותרת הוא אחת-עשרה מיליון שקל, “מכספו האישי”.

קוראי חלק 2 יזכרו שהאקזיט היחיד הניתן לזיהוי של ד"ר הוד — Euclides Technologies — נמכר בכ-200,000 דולר, לעומת ה"100 מיליון דולר" שהשיווק טען. קוראי חלק 1 יזכרו את הודעת הוואטסאפ ששלח ב-2025 ליועץ שלא שולם לו: “אין חברה. חבל על המאמץ. אנחנו סוגרים מכוון שמשקיעים לא הכניסו כספים.” הם יזכרו גם שבנק הבינלאומי הראשון מחזיק בשעבוד מדרגה ראשונה על פיקדונות המזומנים של ולוטיקס.

היכן, ניתן לשאול, מוצא מייסד שאמר לנושה שאין חברה, שהאקזיט המוביל שלו הניב חמישית ממיליון דולר, ושמזומני החברה שלו משועבדים לבנק — אחת-עשרה מיליון שקל משלו להזרים? מעריב אינו אומר, ואינו נראה ששאל. הנתון מוצע, ומדווח, על פי מילתו של המייסד.

לכל הפחות, זו מילה מוכרת. במרץ 2026, בתגובה ל-TheMarker, מסרה ולוטיקס שהמנכ"ל “מממן באופן אישי את פעילות החברה כדי להבטיח את המשכיותה”. שלושה חודשים אחר כך, המימון האישי קיבל מספר ומחזור יחסי ציבור.

“ניצל מפשיטת רגל”

חדלות הפירעון שהמייסד אמור היה למנוע לא הייתה מעשה איבה של הטבע. היא הייתה העתירה (חדל"ת 60765-02-26) שהגישו בפברואר 2026 שלושה-עשר עובדים ומנהלים לשעבר — ביניהם המייסד-השותף אוריאל אקשטיין, שעל פי אותה עתירה לא קיבל שכר במשך חצי שנה לפני שפוטר — בבקשה לפרק את החברה כדי שיוכלו לממש, באמצעות המוסד לביטוח לאומי, שכר וכספי פנסיה שוולוטיקס לא שילמה להם.

“להימנע מחדלות פירעון”, אם כך, פירושו להגיע להסדר עם האנשים שהחברה לא שילמה להם, כך שימשכו את העתירה ובית המשפט יסגור את התיק. הסגירה מדווחת במעריב; תנאי ההסדר אינם נחשפים. אדם זוכה לברכות, במילים אחרות, על כך שהסדיר חובות לעובדים שמשרד העבודה כבר מצא אותו מפר את החוק בכך שהותיר אותם בלתי משולמים. המציל וגורם ההרס הם אותו אדם.

המשקיע האלמוני

הכסף החדש, מדווח מעריב, יגיע מ"יזם שמרכז את פעילותו בסינגפור" ובעל “רקע במספר חברות תוכנה וגיימינג”. הוא אינו נקוב בשם. הסכום אינו מצוין. העסקה, נכון לדיווח, אינה סגורה.

סינגפור חוזרת בסיפור הזה. ד"ר הוד, על פי חשבון הלינקדאין שלו עצמו, מחלק את זמנו בין ניו יורק, סינגפור ותל אביב; חלק 1 מתעד את הרגלו לטוס במחלקה ראשונה לתאילנד ולסינגפור למה שתואר כפגישות משקיעים, בעוד עובד נותב דרך אדיס אבבה במחלקת תיירים. פלטפורמת TechShield של שרונה ונצ’רס מנתה את חברת התשלומים הסינגפורית Liquid Group בין “לקוחות” ולוטיקס. הגאוגרפיה אינה חדשה.

המשקיע, עם זאת, אינו נמצא. חיפוש ברשומות הציבוריות ובעיתונות אינו מעלה שם, חברה, או יזם סינגפורי בתחום התוכנה והגיימינג הקשור לוולוטיקס או לד"ר הוד. משקיעים שהובטח להם פעם “הדור הבא של הצלחות הסייבר הישראליות”, ושנאמר להם שהמנכ"ל “רשם אקזיטים ביותר מ-100 מיליון דולר”, עשויים לבקש על המציל מסינגפור מעט יותר מאשר שהוא קיים.

צוות ההבראה

הסיפור נוקב בשמות צוות ההבראה: הגר ליבנה גולדברג כסמנכ"לית התפעול, נאורה אלימלך כמנהלת הכספים, עו"ד יאיר כספי, וחיים רובינשטיין כ"יועץ אסטרטגי".

חיפוש בלינקדאין, בעיתונות וברשם החברות אינו מעלה טביעת רגל ציבורית הקושרת מי מהארבעה לוולוטיקס, ומעט הקושרת חלקם למשהו כלשהו. אין בכך כשלעצמו כדי להוכיח דבר — מומחי הבראה אינם חייבים לקיים נוכחות ברשת. הדבר נרשם רק משום שהחברה שמילאה את השיווק שלה ב-100 מיליון דולר של אקזיטים מדומים של מנכ"ל, ואת עמוד ה"אודות" שלה במייסד-שותף שכבר פיטרה, לא תמיד הציגה את אנשיה בפרטיהם האמיתיים.

שלושים מיליון, שוב

מעריב חוזר, ללא סייג, על כך שוולוטיקס “גייסה מאז הקמתה קרוב ל-30 מיליון דולר”.

הנתון הזה נטען מאז בשלושה ערכים שונים על ידי החברה עצמה. בכנס Mind the Tech של כלכליסט במרץ 2025 אמר ד"ר הוד “יותר מ-30 מיליון דולר”; פרופיל ה-Dream Team שוולוטיקס הגישה לאותו כנס אמר 23 מיליון דולר; הודעת סבב הסיד מאוקטובר 2022 אמרה 10 מיליון דולר. Tracxn, באופן עצמאי, רושמת 10 מיליון דולר. החובות הידועים לעובדים ולספקים הסתכמו בכ-1.4 מיליון שקל; חברת האם בדלאוור נשאה ב-43,000 דולר מס זיכיון שלא שולם. החשבון של לאן הלכו 30 מיליון הדולר מעולם לא יושב בחלק 1, ואינו מיושב גם כעת. הוא פשוט נאמר מחדש.

הספין רץ בלולאה

השוו שני קטעים. הראשון הוא תגובת ולוטיקס ל-TheMarker, מרץ 2026: החברה “נמצאת בתהליך צמיחה מחודש ומקדמת הסדרים מול ספקים ועובדים כחלק מתהליך לייצוב וחיזוק הפעילות העסקית”.

השני הוא מעריב, יוני 2026: בחברה “רואים במהלך ניסיון לייצב מחדש את בסיס ההון שלה”, לאחר שהקימו צוות הבראה “שמוביל את ההסדרים מול העובדים והספקים ואת חידוש הפעילות העסקית”.

צמיחה מחודשת, הסדרים מול עובדים וספקים, ייצוב. שלושה חודשים זה מזה, שני פרסומים, פסקה אחת.

גרסת רשם החברות

לרשם החברות יש גרסה משלו, והיא נחלת הכלל: כל אדם יכול להפיק את נסח החברה של ולוטיקס בשנים-עשר שקלים. הנסח, שהופק ב-5 ביוני 2026 — יומיים לאחר פרסום החזרה — אינו נקרא כשיקום.

החברה עדיין רשומה כפעילה, אך ב-26 במאי 2026, שמונה ימים לפני שפרסם מעריב, הוציא הרשם התראה לפני רישום חברה מפרה. הדוח השנתי האחרון שבתיק הוא עדיין זה לשנת 2023 — ההפרה שצוינה לראשונה בחלק 1 — והחברה חייבת לרשם 1,777 שקל באגרות שלא שולמו. חידוש הפעילות העסקית טרם התרחב, נכון לעכשיו, להגשת דוח שנתי.

חשבון ההון דל אף יותר. מייסד שאמור היה להזרים אחת-עשרה מיליון שקל לא הקצה ולו מניה אחת חדשה כדי להראות זאת: ההון המוקצה עומד היכן שעמד, על 14,613.91 שקל, ובעלת המניות הרשומה היחידה נותרה חברת האם מדלאוור, Velotix Inc. כמה מסלולים לא היו מותירים עקבות בנסח הזה — כסף שהוזרם כהלוואת בעלים, או ששולם לחברת האם בדלאוור במקום לחברה-הבת הישראלית, לא היה מופיע בו. אך הלוואה אינה אחת-עשרה מיליון שקל של הון; הלוואה הניתנת לחברה שמזומניה כבר משועבדים לבנק היא סוג מוזר של הצלה; והישות שחבה את השכר, נושאת את השעבוד וניצבה בפני בקשת הפירוק היא הישראלית — שספריה אינם רושמים כל הון חדש. יהיו אשר יהיו אחת-עשרה המיליון, מרשם החברה שאותה הם אמורים היו להציל אינו רושם אותם כהון.

אף ההצלה לא הגיעה לחברת האם. Velotix Inc — החברה מדלאוור שבבעלותה החברה הישראלית — כבר פיגרה בתשלום מס הזיכיון שלה עת נכתב חלק 1, בחוב של 43,055.82 דולר נכון ל-2 במרץ 2026. עד פרסום החזרה תפח הסכום: רשומת הישות של אגף התאגידים של דלאוור, שהופקה ב-5 ביוני 2026, מציינת סטטוס של “AR Delinquent, Tax Due” וחוב מס של 60,932.62 דולר. בדיוק באותם חודשים שבהם, כך נטען, מצא המייסד אחת-עשרה מיליון שקל עבור החברה, תפח חוב המס שלא שולם על חברת האם שלה בכמעט שמונה-עשר אלף דולר.

שכן המזומנים משועבדים, והשעבוד חי. תחת שעבודים פעילים, מונה הנסח שעבוד קבוע יחיד מדרגה ראשונה — 125,000 שקל על פיקדונות הכספים וניירות הערך של ולוטיקס, לטובת הבנק הבינלאומי הראשון לישראל, שנרשם ב-29 בינואר 2024 ועודנו בתוקף ב-5 ביוני 2026. הוא נושא הגבלה: החברה אינה רשאית לבצע עסקאות בכספים המשועבדים ללא הסכמת הבנק. השעבוד שדיווח עליו חלק 1 אינו היסטוריה. הוא הווה.

וצוות ההבראה אינו בו. הנסח נוקב בנושא משרה אחד בחברה — הדירקטור שלה, ד"ר עדי הוד, המכהן מאז ההתאגדות בספטמבר 2020. הגר ליבנה גולדברג, נאורה אלימלך, יאיר כספי וחיים רובינשטיין אינם מחזיקים בכל משרה רשומה. ייתכן שהם יועצים או עובדים, שהמרשם לא היה רושם; אך ההבראה שמעריב מתאר הוסיפה, נכון ליום שבו פורסמה החזרה, ולו שם אחד לרשימת נושאי המשרה של החברה.

אותו נסח הוא, מבחינה אחת, תיקון לספקן. הוא מאשר שהטכנולוגיה תמיד הייתה אמיתית: פטנט ישראלי רשום (מס’ 286186, “מערכת ושיטה לניהול בקשות גישה למידע”) וסימן מסחר רשום, VELOTIX. המוצר קיים. זה החשבון שסביבו — שלושים המיליון שגויסו, אחת-עשרה המיליון שהוזרמו, המצילים שאיש מרשם אינו מוצא — שהמרשם מסרב לאשש.

ובכן

חברה שנמצאה מפרה שבעה חוקי עבודה, שניכויי הפנסיה שלה מעולם לא הגיעו לקרנות, ששיווקה השקעות אנג’ל על בסיס תיק אקזיטים מנופח פי חמישה בעוד עובדיה אינם מקבלים שכר, ושאחר כך חזתה בהודעת הסרה כוזבת מגיעה מבנגלדש — נכתבה כעת ככתבה על חוסן: אחת-עשרה מיליון שקל מכספו של המייסד, מושיע אלמוני בסינגפור, תיק בית משפט שנסגר.

המוצר, כפי שצוין בחלק 1, היה אמיתי דיו: כלי לניהול גישה למסדי נתונים. הטכנולוגיה אינה השאלה. השאלה, כתמיד, היא המרחק בין מה שוולוטיקס אומרת לבין מה שהמסמכים אומרים — והאם שלושים וחמשת משקיעי האנג’ל, הספקים שלא שולם להם, והעובדים שנאלצו לעתור לבית משפט כדי לשחזר את שכרם שלהם, יקראו את החזרה כפי שמעריב כתב אותה.

הכתבה המלאה של מעריב נשמרת כטקסט וכצילום מסך בפוסט הזה, ליום שבו גם היא תימחק בשקט.

זהו חלק 5 של תיקי ולוטיקס. חלק 1 מכסה את החקירה המלאה. חלק 2 מפרופל את המנכ"ל. חלק 3 בוחן את מכונת השיווק. חלק 4 מתעד את הודעת ההסרה (DMCA).